Angelo's Path

יומני אינטרנטי XII

בפרק הקודם עצרתי בזה שעלה לי לחצים לראש מכל המצב ולאן התגלגל החיים. כאשר נגשתי ישר למיטה לשכב עם עיר המחשבות שלי נכנסה בחורה חדשה לחדר עם אימה שכל החדר מטונף בזכרים שכל אחד בשלו.
כאשר אחד זהו חייל רוסי חצי ער חצי ישן במיטה ובחור שני מבוגר נכנס לעולם הטלפון.

ואני? אני בכלל בהיתי מי נכנס לחדר וישר הפנתי גב באמירה אני רוצה רק לגשת לשינה ולא לדבר איתי.
כתוך 4 דקות בערך מאז שהכניסה את כל הדברים בחרה לגשת אליי בשאלות. כיצד, אני שנותן את רמז הכי לא לפנות אליי ויש לך שני אחרים זמינים. דווקט בחרה לגשת אליי.

התחילה לשאול אותי עם שאלות העל החדר ועל הסביבה יחד עם שאלות ולידיאציה. מה לעזעזל נזכרה בערב לשאול ובאיזה זמן.
אני בהיותי עונה רגיל עם תשובות ישירות ולא משקיע ברגש וביטוי. "זה שם, זה פה, תשאלי את הקבלה וכ'ו". אחרי זה ישר נגשתי למיטה והפסקתי לענות.

למחרת ובימים שחלפו עדיין התעסקתי בשלי חושב מה צעד הבא. מי איתי ומי נגדי, מבפנים ומבחוץ.
באכסניה היה קשה לאנשים הדממה שלי ולא ידוע מי אני, כיצד אדם מצליח להסתובב ללא לדבר או להתעניין באדם אחד לפחות. אני כל הזמן חשבתי על פתרונות אם רצוי שיהיה בדירת שותפים ומה התנאים, יחד עם דירה לבד והיכן.

כאשר יום אחד נכנסתי קמתי עם כאבי ראש עצם זה שחשבתי המון ללא הפסקה כמה ימים ויחד עם תוספת טעימה של חוסר שינה. באותו יום בבוקר לא יכולתי לעבוד מחשש מסכנה שאם הראש שלי לא צלול וחד ייתכן שאני אעשה תאונה בדרכים.
נגשתי לסלון מטבח של המקום יושב לי מים ומשהו קטן לאכול. לצדי ישבו חלק ממי שעובד באכסניה. במקרה כאשר ישבתי יותר זמן מהרגיל שאלה אותי מאחד עובדים "מה אתה כזה עצבני?" ותשובה קצרה נתתי שלא הצלחתי לישון וקמתי כתוצאה עם כאבי ראש. לפתע זה היה מפתיע שאני יודע לדבר בעברית סבבה, כנראה חשבו מאיך שאני נראה אינני יודע כלל עברית, מעצם זה ששברו לי את הקרח משם התחיל להיות שיח עם מי שישב לצדי עליי.
כאשר נרגע לי כאבי הראש בצהריים בחרתי לעבוד מעט בצהריים ערב כדי להכניס משהו לכיס.
שהגיע יום למחרת נעשה יותר להכניס אותי למעגל שלהם, אבל אני נמנע מהרגל מכל מה שחווית בילדות, בבית הספר, במשפחתון, ודירת בוגרים ומכלל עבודות. נתתי מעט מענה לחלק שנגשו אליי, אבל עדפתי בצורה מנומסת להגיד מפנים "אני אענה לכם אבל אני צריך את הזמן לעצמי". אחד רצה שאני אסיע אותו מאחורה עם הקטנוע שלי לעשות סיבוב שיהיה לו את החוויה של הנסיעה, אחד שאלה אותי [ הפקידה שקיבלה אותי בצ'ק אין שלי] "למה אתה היית עצבני מאוד" , ואחת כאשר אני יושב אוכל התבוננה ואמרה לי "עצם זה שאתה יושב זקוף, אתה מזכיר לי שאני גם צריכה לזקף את הגב" ואחת מארגנטינה שאלה אותי "אתה חושה שאנחנו מושגעות, אבל את המשוגעות אמרה במקום כ loco ואחד שאל אותי על הפארקור ואמר שאנחנו צריכים שאני אלמד אותן ועוד תחקרו אותי.

אני עדיין חי ביער המחשבות שלי כי כל זה זמני אבל המצב שלי לא היה כך, אלא ידעתי שיכול גם תמידית המצב שלי. לרובם היה לאן לחזור, לי לא. לרובם היה משפחה ומשפחה מורחבת, לי לא היה אפשרות וגם הקורונה חותכת אותי מגישה החוצה ולראות את המשפחה שלי כאשר אני הכי צריך אותם יותר מתמיד.

כאשר ימים חלפו עדיין ניסו להזמין אותי לארוחת חג או במפגשים מיני חברתיים שלהם אני סירבתי עם תירוץ חצי אמת שהייתי צריך לצאת לעבוד. מעט נגשתי למשפחתון שהייתי בו לנסות למצוא פתרונות והיה כעבור הצעה להיות כשותפים לדירה כי רצו לעיף מישהו שהיה בעייתי בעיניהם ואני זרמתי כי זה אופצייה טובה, מכיר אותם ואמנתי שאולי באמת שהשתנו לטובה מסויימת אחרי הצבא מאז המשפחתון.

כאשר ידעתי מתי אני אכנס לדירה שהייתה בחולון, התחלתי לארגן את הציוד שלי כדי שאוכל לגור שם.
בימים אחרונים הייתה עדיין הבחורה שהייתה בחדר איתי עם בחורים משתנים, פעם יושנת בחדר איתנו בפעם לא, עושה לנו יו-יו. אני עדיין בחרתי לא לדבר איתה כמעט על שוב נושא והיא המשיכה עם המענה ובערב העונה קצת נפתחתי כי גם ככה אני עוזב ומשנה מחדר לחדר. במהלך השיחה שהסתיימה לאחר חצי דקה אחרי פתאום אמרה את המשפט הכי מפגר שיכולתי לשמוע בזמנו.

"אתה צריך ללמוד לחייך"......
אני לרגע אמרתי לעצמי מה לעזעזל ששמעתי וממי? מי את בכלל שאת את המשפט הזה? מי? אתה שנה פחות מגילי, לא יודעת שיט עליי ומה אני עובר ומה עברתי, עפה על עצמך שאת לומדת אדריכלות לתואר, טסה לקיבינימט להודו כאשר אני אוכל את השיניים שלי ואת בשרי. הכעס הזה עלה לי למוח כל כך חזק שפשוט אמרתי אני חייב להבין על מה ישן איתי בחדר ועל מה התבוננתי. סירבתי לענות לה אחרי המשפט הזה וסיננתי כל מילה שנוציא לעברי לאותו ערב.

מסתבר שהיא הציירה מכל אנשים, אחרי מעט חיפוש באינטרנט ובמדיה שהיא מאילו שנכנסו ליוגה עמוק ועל אהבת "חינם" ורוחניות ברמה שמה בתמונה כמו ההודים עם נקודה בין הגבות במצח. להראות מה זה "יוגה" שזה בלשון של הודים "אחדות". איך את מעזה להגיד את לי את אמירה הזאת? ילר מאנשים שידעו מהסיפור שלי אמרו לי ככה:
"שמע אם אני עובר חיים ככה אני הייתי מתאבד מזמן או נכנס לברברנל"

כלאחר חצי שנה כזה היא עלה ביער המחשבות שלי כי מישהו אמר משפט שהזכיר לי אותו ונכנס לבדוק את הפרופיל אם היא "שלמה" עם היוגה שלה ובסוף מסתבר שמחקה את כל התמונות ורק השאירה את הפרופיל, Pathetic what walking joke.

משם כעבור תקופה באכסניה עזבתי לדירת שותפים בחולון ויחד עם זה מעט "הנחיות" התופעה קמת ירדו, ילק שנתן מעט חופש.

יומני האינטרנטי פרק X, מה עניינך?
בפרק אחרון סיימתי על ידי זה שהסביר את המשך הפרק כיצד הייתי צריך לנהל את חיי עם תופעת הקורונה, המחיית מגורים ועבודה.
=============================

# # כאשר הגעתי לשלב סיום עם החוזה ועדיין התופעה מתקיימת נאלצתי לחשוב אם להישאר כלל במקום השכירות על זה שידעתי שיש אלטרנטיבות מעודפת מפני המקום הנוכחי. העניין שלא היה משהו זמין ונאלצתי להסביר לשוכר שאני אשמח להישאר עוד חודש עקב המצב אינו ידוע ואמר לי שיש להביא לו שיקים חדשים. אני בפנים אמרתי לא אתן לו עוד משהו בנוסף על ידי זה שבא לדפוק לי קופות על ימין ועל שמאל שעשה לפני ובתוך התופעת הקורונה. הסברתי לו שמע אני מפחד מכל המצב והדבקות ואמרתי לו שיכול להשתמש בצ'ק ביטחון שהיה מזומן והוא התנגד.
אמרתי לו שמע בכל מקרה זה התשלום היחידי שוודאי ואני לא מאמין בשיטת הבנק והיה גם רשום בחוזה שיש רשום לעשות צ'ק או מזומן. [ירה לעצמו ברגל מזה שאני ידעתי על מה חתמתי כאשר אמר לא קיים כזה סעיף עד שהנחתי אותו לבדוק שוב.]
מחוסר בררה נאלץ לקחת את הצעה שלי ואני עדיין בחיפוש אלטרנטיבה.

=============================
# # אני במקרה חיפשתי אכסניה עקב שהוא פשוט וזול וגם אין בו חוזה להתחייבות לטווח רחוק. הבעיה הייתה איזה רצוי כי אינני ידעתי עם אלו תרבות אני נכנס ואם יכול להיות בעיות כלל ואני הייתי להיות אדם לעצמי.
מצאתי אחד מאוד זול באבן יהודה בתל אביב שמבחינת שכירות חודשית מאוד יצא לי טוב לעומת הדחיסות שהיה הבעיה. אבל כפי שידעתי אני רוב הזמן מחוץ למבנה אז היה טוב בעיקרון רק לישון במיטה.
כאשר הגעתי הכרתי את בעל מנהל האכסניה והיה עניין שהוא היה בוא קמצנות יתר על כלום. כאשר נאמר כלום היה עניין שהמקום חנוק ואין חמצן וקירור, לא היה אפשר לישון במקום, כאילו היינו במלחמה במדבר באור יום ופשוט תתסדרו. ניגשתי אליו יום אחד ואמרתי לו "למה המזגנים מכובים בלילה? אנחנו לא נושמים בלילה"
הסיבה שלו היה עניין של כסף. תגיד לי???? כמה חשמל מוצאים פה? רק לילה שאנשים יכולים לישון ולא בהכרח בטווח אור יום. אי אפשר היה לישון, מזעים ומסריחים בבוקר. אבל העניין שלי היה צריך לסבול עד שאני מוצא אלטרנטיבה קבועה אם כל המצב. בזמן שם הייתי צריך לקבל את המצב + על ידי זה ששילמתי כבר את המחיר הכספי. עם הזמן הכרתי בהתחלה את האנשים במקום ושמתי לב חלק היו בעיניהם וחלק היו צריכים לדעת כל פרט שהיה בלתי נסבל עד שזרמתי לשקר בכל סיטואציה את להוריד אותם מגב שלי, עקב כאשר אני נשאלתי הם בכלל הפסיקו לדבר ושינו את הנושא.
=============================
# # עם הזמן היה שמקום נפרץ לתוכו כינים ובעל המקום החליט בדרך לא חוקית להכניס ראדיאטור חימום של תעשייה, על מנת לחנוק ושרוף את כינים בחדר מסויים למוות. התחיל לזין לי את השכל עם אני יכול לבדוק ואף אחד אינו נוגע במכשיר, שהכל תקין כאשר הוא יוצא לענייניו עקב שהייתי הישראלי היחידי במקום.
אמרתי זה תלוי אם אני יוצא לעבוד ומתי, אינני מתחייב גם אני שכיר כאן כמו כולם לא משנה מהו הסיבה למה שאתה מבקש ממני.
לאחר שהרדיאטור ה #@&*_ן הזה פעיל עוד יותר חנוק ה-2 הלילות שעברו. קיללתי אותו עד המצב שתן לי סיבה לצאת משם כwin win situation. יצא מפורפורציות, לא משנה המצב עם הקורונה, אנשים עדיין גרים וישנים במקום והוא עולה למעלה נהנה מהמזגן של עצמו.

בצהריים אחד אני חזרתי מעבודה ומכין לעצמי ארוחה ולצידי השוכן בצד בקצה השני של המיטה שלי ביחד במטבח. בחור רוסי גבוה לא יודע עברית אלא מעט אנגלית. במהלך הבישול שלנו תהיתי וראיתי מן הערפל במטבח. הייתי חשדן לא מבין מה לעזעל אני רואה. נשמתי יותר חזק מהרגיל ופתאום אני מריח מן אש...
אני מסתכל לבחור מצידי לא שם לב ואמרתי לו огонь🔥. הסתכל עליי чтооооо? עכשיו אני מריח ואת רוב הסיכויים ידעתי מהיכן זה הגיעה וזהו היה בחדר עם הראדיטור.

פותח את החדר ראיתי וחוויתי גל של חום מוות ואש בוערת כאשר המיטות עולות באש.
אני ישר נגעתי לדרך חדר של מנהל אכסניה צורח אליו "צא מהדלת המז&*%נת שלך, המקום עולה באש"

בדקתי אם מי היה נמצא באכסניה על מנת להוציא אותם מהחדר והייתה אחת שיצאת מהשירותים בהלם ופשוט לקחתי את היד שלה ויצאו מאכסניה והיא הייתה בשוק.
הגיעו מכבי אש ומשטרה לאירוע, אני כאשר נרגע האש ועניינים ישר דאגתי לברוח משם (עם המזל שלי זה היה כמה ימים אחרונים של השכירות הלינה).
לא יכולתי להשאיר את עצמי לבדיקה כאשר אני הייתי הישראלי היחיד במקום שהיה יכול לערב אותי כאשר כולם באכסניה אינם ישראלים. אמרתי לו שמע אני סיימתי עם המקום, כל ענייני התשלום שלי נגמר במעט הימים האחרונים שנשאר. והוא הסתכל עליי עם מעט בחילה🤢. וטוב שכך כי כנראה המצה היה צריך לקרות.

=============================

# # כאשר סיימתי שם הציעה לי הבחורה ששלפתי מהשירותים באכסניה שיש אכסניה קרובה ושכדי שאהיה שם.
לקחתי את הדברים וישר נגעשתי לשם לסגור את הלילות לפני שאני ברחובות.
כאשר הגעתי לשם המנהל המקום ישר סירב לכניס אותי עקב ששמע שהמקום שבו שהתי עלה באש והיה מזוהם בכינים.
הסברתי לו שאיני יש כינים עליי [עובדה שלא היה לי זה סימני גירודים עקב היה קיץ ואני הייתי עם קצר ועור לא שרוט עם תפרים] הסברתי לו שאני אעשה מה שצריך גם אם לנקות את עצמי כמו כלב בחוץ עם סבון ומה שיהיה. עדיין סירב עד שהגיעה הבחורה שהציעה המקום, שזהו היה הצלה שלי רק כדי לקבל אישור לפחות לכניסה.
למזלי הסכים אבל כאשר התבוננתי לו בעיניים ידעתי שהגעתי לעוד נוכל שרצוי להתרחק כמה שאפשר ולייצר מעט קשר כמה שצריך.
חווית שם די ימי נחת עד כאשר המנהל שם בוחן בי עקב שאני אנטי סוציאלי, אבל מתנהג יותר מדי שזה כאילו אני יותר מכוללללם במקום ואני "נמצא" כאילו מסודר עם החיים שלי.

=============================
# # גם שם נאלצתי אנשים לטווחים קצרים והיו כאלה שהייתי מוכן לצלוב אותם כפי שהם. דחפו את האף שלהם במקומות הלא נכונים.
כאחד היה המנהל שעשה לי בדיקות שדי תעופה לעומת אחרים (יכול להיות שהרגיש טוב שאורחים שם לא היה מקום ללכת לעומתי שאני לא יודע לוותר על שום קרב) עלה במקומות מסוימים על סעיף.
השנייה הייתה צרפתיה מבוגרת שהייתה דברתית, מכל הדברים ששמעתי היה בולשיק ופשוט עדפתי לשתוק על מנת להתלקח מהחרא שאני שומע (חיים ורודים, הייתי טבחית בלה בלה בלה לא מעניין אף אחד אלא רוצים לעביר את האווירה כיפית לכולם).
[ ] היה גבול אחד שחצה והתחילה לגעת בשעיר שלי, העפתי לה את הידע שלה מסתכל אליו בשקט רועם. "אני חא מבינה, מה אתה עושה? כולה נגעתי לי לך בשיער" ואני עדיין שותק כדי לא לאבד קור רוח כי ידעתי שהיא סתם עוד מאנשים שחיים באשליה וסתם רוצים לטבוע אנשים יחדם.

ימים עוברים ועדיין נאלץ למצוא מקום חדש עקב המצב והמקום היה כבר נושא עיניים אליי ולא יכולים לסבול. המשכתי לחפש עוד אלטרנטיבות והיה אמריקאית באכסניה שהיה לי קשר טוב יחד עם עוד בחור מקוסטה ריקה שהציעו לגשת לאכסניה ליד הים ששם המחיר היה כמעט זהה למקום שהייתי בו עם יותר ספייס.

=============================
# # וכך בחרתי לבדוק שם והמנהל באכסניה הנוכחית אמר לי לאן אני הולך. אמרתי למקום חדש למה?
"לא סתם חשבתי אולמ תציע עוד אנשים להגיע לכאן".
תגיד לי?? אחרי שאתה נושא עיניים עליי כמו מצלמה אתם חושב שארצה לציע מישהו? זה כמו בדיחה שפעם אמרנו לי בעבודה "אם יש לך חבר שאתה רוצה להיפטר ממנו תביא אותו פה למקום העבודה[שהלחץ על הפנים הכוונה ואתה מוכן שישנאו אותך]".
אמרתי טוב בסדר.

מכאן אסיים אץ הנושא הקצר עם שני האכסניות שהייתי בהם, למרות היה הרבה אבל לא פרטים פרקטים לי שהייתי שם 3 חודש עדיין.
=============================

יומני אינטרטי VI,
כעבור הפרק ה-V שבו היה מדובר השיחה מצד המשפחתון הגיע הזמן לעלות את הנושא שהשיחה של צד השני של החיים שבו היו עם המשפחה המארחת.

כאשר נכנסתי למשפחה של דילן הייתי קבור בכובע שחור שהיה החלק האחרון שלי ממזכרת מאמא, הפרצוף שלי היה מוסתר עקב שלא רציתי לראות אף אחד בחיים מהיותי כלבד בדנ׳׳א שלי (ללא סבתא,סבא, משפחה כלום.)
בהיותי שנכנסתי לשם לא יכולתי להתחבר לאף אחד חוץ מהכלבה שלהם שהייתה מאוד חברתי אך פחדתי באותו סתם, היא הייתה ממושמעת וידעה גם להקשיב לי כשהייתי יוצא איתה.
בזמנו האדם יחידי שיכולתי להתחבר אליו זה היה אבא של דילן,דורון כפי אני קורא לשם המחשה. בין יכולת התקשורת שלו יכולתי לסמוך. בין השיחות יכולתי לדבר על כל מני נושאים שלא יכולתי בזמנו לפתוח כי לאף אחד זה לא היה מעניין או שהתשובה הפתטי הייתה ״ככה העולם עובד״. חלק מהשיחה היה דברים שהיה אפשר לענות וחלק לא כי היה שם מחסום של לא ידוע ומשם ידעתי לעצור.

אמא של דילן הייתי מעט מתחבר חלק מהגישה הייתה שרצתה דברים בדרך שלה ב75% בהתנהלות הבית. הייתה מתעסקת בין הרוב בבישולים וניקיון הבית אבל איך התנהגות הבית הייתה מתנהלת הרוב היה סגור על ידעה. עם היחס שבו הייתי במצב הנתון כמתארח אצלם הייתי מסייע לה במה שהייתה צריכה בין הבישולים או עם הניקיון. אבל משפחה הייתה כלולה דילן עם האח הבכור ואחות הקטנה, 3 ילדים במשפחה, 2 בפער של 3 שנים בין הזכרים ונקבה בפער של 13 שנה ביניהם.

כאשר הוכנסתי על ידי דילן לבית הגישה שלו כלפיי התחילה עם קצב הזמן לרדת, כלומר לא יכולתי נסבל בעיניו וחייו. בזה שאולי ההורים שלו היו מציינים שהייתי חכם ליחס כל הבנים ולאבא שהיו בלימודים או דרך יחס הגישה שלי של ״צייטן ומקשיב מה יש להם לומר לי״. זה עורר לו כעס כלפיו כאחד שלא במשפחה בדם מן יחס משפיל בעיניו - ואני הייתי מקור שקורה בחייו. אז למענה שלו היה בעיקר להיסגר, לא להיות יותר מדי חלק מהחיים שלו. האח הבכור היה דומנטי בבית כי היה צעקן וידה איך להשתמש בידיים מבלי שנחשב ״אלים״ כי זה מקובל בחלק מהמשפחות למי לאשר דברים מסויימים ולמי לא (וואלה זה נכון גם לחברה שבה אנו חיים אליה היום אבל למי באמת אכפת האמירה הזו.) ואחות הקטנה, היותה ילדה עדיין שמפנקים כי היא עדיין קטנה ו״טהורה״.

אני בכל הסיפור הזה הולך בזה שהיה לי קשר חזק עם דורון, אבא של דילן, הוא היה מלמד אותי דברים מסויימים שהייתי צריך לחיי ״החברה״ שהייתה חסרה לי. בין אם הייתי צריך לשפר את ריצת 2000 לפני המבחנים של הצבא או מושגים שלא הבנתי בעברית ששאלתי. זהו משהו שמאוד פגעתי בדילן, את האהבה והיחס שרצה מאבא שלו, הוא נתן למעני רק בגלל קליק לא נכון, יחס תאימות שלי היה תואם לדורון ולדילן לא היה את זה. וכאשר דילן ניסה במהלך שהיה בצבא הוא ניסה למצוא את הדרך שלו ואת התמיכה ממשפחה אבל האמא הייתה יורדת אליו לכל מה שהיה טוב לו ומתחבר אליו, שבינהם זה היה מוזיקה שניסה לייצר עם עצמו והחבר,ה שלו. בעיניה זה כאילו כישלון למשפחה, משהו שאני שתקתי מהצד עקב שלא היה מקומי להתערב ולדילן זה פוגע קשות. הוא גם היה תלוי במשפחה שלו וגם היה מקבל ירידות לאיך שמנסה לחיות.

אצלי הנושא היה נופל כאשר הזמן היה עובר הרכוש של שאמא -> שזהו הכסף שאני אמור לקבל ותמיד מנסים לשכנע בדרכים נחמדות להגיע ״יום אחד זה יעבור אלינו נכון -> ללא סימן שאלה״
אני הייתי שונא לשמוע את האמירות האלו בתור בדיחה, כי זה לא היה מצחיק, אם אותם אנשים לא היו שומעים שהייתי אחרי המשפחתון לקבל את הרכוש של אמא, היו עדיין ממשיכים לסבול אותי? הרי אני גם הייתי חלק מהצריכה של הבית עם המזון. אחרי שנה הסרתי את הכובע וזרקתי אותו לפח כדי לשכוח את אמא ולקחת צד לחיים קדימה למעני, זה ללמוד נשהו בבית הספר שייקח אותי לצבא למקום לעתיד וממנו אשמח לעסוק בו. וחלק מזה היה מתימטיקה, הבעיה הייתה שנכנסתי לתהליך מהורץ ל 5 יחידות מתימטיקה שהייתי אוהב, הבעיה זה קצב עיבוד החומר שהיה לי קשה.
כאשר הגיע חופש של חג של 3 ימים הייתי שבור מכעס ועייפות של חומר ובחופש ההוא הייתי אצל המשפחה של דילן. הילדה הקטנה עשתה רעש שלא יכולתי להתרכז ופשוט הפסקתי ללמוד. יום למחרץ האמא לקחה את הילדה ליום שלם ואני בחרתי ללנוח בשביל המוח ולנסות בעקב ללמוד שוב. אך כאשר חזרתי ללמוד בערב עדחחן היה לי קשה ולא הצלחתי ובעת שחזרו ילדה חזרה עם צעקות ואני מתהפק 10 דקות ללא להגיד כלום עד שנשברתי ואמרתי לה האם היא יכולה להיות בשקט.

זה הרגע שאמא התנפלה אליי בצעקות על זה שפעם אחד פתחתי אליה מילה אחת, רק אחת. על זה שאני לא מצליח זה עקב אשמתי ולא בגללה. ממש הראו לי מי שולט בבית ומה אני אכן כן יכול להגיד ומה לא. אני בחרתי בתקופה הזאת לא לבקר אצלם ואבא של דילן לא אמר כלום, אלא שתק. לקחו אותי לשיחה איתם ועם המשפחתון ושם התנהל ממשחקי רגש ואמרתי אני חצי שנה לא מעוניין לדבר ולהתארח אצלם. זהו אחרי 3 חודש שלא היה גם מענה מאבא של דילן ואני במצב של פיצוצים עם המשפחתון.
זהו גם התקופה שבו הגעתי לסוף שנה של הלימודים ובו עושים מסיבה ומזמנים את ההורים וכוללללללםםםםםם ואני הייתי ללא אף אחד.
ללא הורים, ללא צד אחד מהמשפחתון וללא מהמפשחה המארחת.

נותרתי שבור, הצבא במהלך סיום השנה לא רצה אותי לשום מקום מלנקות את הזבל שלהם, השירות הלאומי לא הציעו לי דברים מעניינים להתעסק, פשוט נותרתי שבור להבין למה השקעתי בכל הדברים שעשיתי ועם מי.

משם התארחתי להמשך התוכנית של המשפחתון שאמרתי אני בא עם תוכנית להתקדמות (משם הפתח פרק VII)

כעבור שנה חזרתי אליהם והמצב לא היה יותר טוב, הגל עדיין לא נרגע והמצב היה כפי שעזבתי אותו.
עדיין התארחתי למשפחה המאורחבת שלהם משני הצדדים אבל הייתי עוף מוזר, עדיין באיזה מקום חיקו שאיתן להם את כספי שהגיע מאמא. דורון היה עדיין מחובר אליי אבל הבעיה שכל המשפחה לא, שזהו היה המחסום.
כאשר אני משרת בשירות הלאומי עדיין מנסה למצוא את מקומי גם עם קשיי העבודה בבר קפה בMax Brenner, עדיין מקומי לא היה מאורח ואומר אתה ״מוגן פה״

כעבור זמן מה קיבלתי הודעה בFaceBook על ידי שם מאוד מוכר, וזה היה במקרה אבא שלי. הייתי מאוד לא בטוח שזהו אבל הוא אכן דיבר באיטלקית וציין שאלות שרק אני יודע אותם ואף פעם לא שיתפתי אף אחד. מרוב לחץ זרקתי את הטלפון מפחד, וזה קרה כאשר הייתי אצל המשפחה של דילן ולא אמינו לי שזה אכן הוא וזה יכול סתם מישהו. אבל זה לא ייתכן כי אף אחד בחיים שלי לא יודע את הדברים חוץ ממני על הנושא המשפחתי.

יום אחד המאמן שלי אמר לי ״לך אליו זה אבא שלך באיטליה פגוש אותו״ כאשר אני בפחדים וידעתי שזה אכן מה שאנייייייי רוצההההה, כאשר כולם אמרו לי ״ללללאאאא״. כי אמינו שאני הוזה הזיות ואבא הוא לא כמו שאני זוכר אותו ואתי זה לא עניין אותי. זה בעיקר התיישב הנושא של ״לא״ בארוחות שישי אצל המשפחה של דילן שכולם לעגו בי עם הנושא. ״אולי אבא שלך מליונר, הוא הוא אלים, אולי תכיר מישהי ותביא אותה לישראל ואולי הוא עם מישהי אחרת״ ואותי לא עניין, רציתי רק לראות אותו. אני אמרתי להם להפסיק לצחוק על הנושא ושזה קשה לי בשולחן, אבל ברור, אני לא בעל הבית ואני לא הגיד מה לעשות לבעלי הבית כי מי אני?.

אני לקרת 3 ימים לפני הטיסה רצתי לעשות הכל לבד, הזמנת כרטיס, כיצד להגיע לשדה תעופה והכל. האמא באותו ערב החליטה להיות נחמדה, שואלת אותי אם אני רוצה עזרה להגיע לשדה ואמרתי לא ומשם מכל התקופה שלי איתה, לא הפסיקה לחפור לי. מה קרה שמכל הזמנים את פתאום נותנת יחס מיוחד? זה היה ממצב שבו הוכנסתי ויכולתי לעזוב. ופשוט אמרתי ״תפסיק עם הדיבורים, את כמו כולם את לא שונה״

המשפט הזה פגעה בה והחילטה לצלוב אותי לכל המפשחה. אני חכתי לדורון שיחזור מהריצה לליווי שהסכים לעשות איתי ללנהיגה ואחרי שנכנסו והתחלנו לנסוע הוא שאל אותי ״למה היא כועסת?״ עניתי אני ידוע. שאל אותי בחזרה ״אולי תנסה לזכור״. ???? מה זה תנסה לזכור איפה אני נמצא לעזעאל? בבית המשפט כפי שהוא מתנהל במשטרה ובבית המשפט? אמרתי לא וזכרתי כל מה שיכולתי לזכור ופשוט הוא ציין אתה התנצלת בפניה ועניתי ״לא״. דורון ״למה?״ מה זה הכוונה למה, עניתי. ״אתם הופכים את כל המצב לאויין בשבילי ועכשיו אני צריך גם להתנצל לנושא.״ אמרתי תעזוב אותי בשקט לפני שאני עושה תאונה ברכב עם התקפי זעם עם השטוט הזו.

כאשר טסתי והגעתי לאבא, הוא היה כפי זכרתי, לא שונה במראה, ולא שונה יותר מדי בהתנהגות. לא היה לי אינטרנט באיטליה עד שהגענו הביתה ומשם הדלקתי את הטלפון ואני מקבל הודעות איום מדילן. על כל הנושא עם האמא שפתחה פה לכולם וכאשר הוא לה היה בכלל בשיח. עצם היות שאני צריך לשתחוות לפניו, להיות בבית חולים ובכלל למות. אני חזרתי לאותו רמה שרצה ללא פסק. לא היה אכפת כבר היה נשבר לי שכל חיי אני שתתי ואמרתי באזיה שלב שאני מרים טלפון לדורון.

המילים הראשונות שלו היה ״אני מאמין אלייך, בחיים לא חשבתי שתתדבר כך, מה עשית״ ודילן חטף את הטלפון ורק בחרת לקלל אותי ואמרתי שיחזיר את הטלפון לדורון עקב זה הטלפון שלו ואם ארצה לדבר איתו אוכל להתקשר לנייד שלו. השיחה חזרה שוב לדורון ועדיין חזור על אותם אמירות ואז האמא חטפה ״אני מתחרטתת שארחנו אותך 5 שנים במשפחה, אתה לא מתבייש״ ובלה בלה בלה. אני אמרתי את דבריי ופשוט חזר הטלפון לדורון ואמר כאשר אתה חוזר לישראל אתה מודיע לי ולוקח את הדברים. ושאלתי אותו ״אתה לא רוצה לעשות שיחה אחרונה לנפי הכל״ ופשוט אמר ״לא, תחזור ותיקח את הדברים שלך״.

אני בחרתי לא לחזור לשם ולשאיר מה שהיה שם להתרקב במקומו. הבנתי כאשר אנשים בדרך כלל מארחים אותי זה איזה ניצול ״שאתה יום אחד חייב לי כי הכנסתי אותך רק כדי לקחת משהו ממך״ ומשם הבנתי שרוב המשפחות שהם אינם דמך בדנ״א לרוב לינהלו ככה.

אני רוב החיים שלי חשבתי שאני הייתי הגלצ׳ץ בחיים שזז ממנהרות הזרם שאני הטעות בחיים, שרק אני לא יודע לנהל דברים לא נכון. הבנתי כך שזה הפוך אני יודע את לנהל את החיים שלי יותר טוב מכל פסיכולג, מאמן רוח, או וותיק ממנו שאומר לי ״ככה החיים עובד״, אז לא לי. הגעתי רחוק ככל שבחרתי לסת את גורלי לבד, ללא איסורים של פחד של אחרים שלא הובילו לשום מקום. אני לא הגלצ׳ץ בחיים האלו אני הקוד שעם הזמן מתחרב ונהיה יותר חכם עם הזמן ועם זרימת אנרגיה פורצת. הגעתי רחוק בהיותי מי שאני.

אני אפגוש עוד חומות בחיים שלי, ואתם אשבור, עקוף, אטפס עליהם, אבל בעיקר עולה לפסגות ההר שלי.