TandemG

תכירו את Suha Abu Hassuna.
מפתחת תוכנה שאוהבת לפתור באגים בצורה כמעט מחשידה.
יש אנשים שנלחצים כשמשהו לא עובד. סוהא? היא דווקא נהנית מהרגע שבו מתחילים לחפור לעומק, להבין מה נשבר, ולסדר את הדברים עד שהכול חוזר לעבוד כמו שצריך (ואולי אפילו קצת יותר טוב).

ביום יום היא עובדת על אפליקציית דסקטופ שמיועדת לבדיקה,
פיתוח וייצור של סנסורים רפואיים, בעיקר עם C # ו .NET.
והמשימה האחרונה שלה הייתה צנועה במיוחד:
לפתח את כל האפליקציה מאפס יחד עם Noy Yavin, שהיא גם ראש הצוות שלה.

כששאלנו אותה למי פונים כשנתקעים, קיבלנו כנראה את אחת התשובות הכי כנות בעולם הפיתוח של 2026:
“קופיילוט, נוי, ואלוהים."
אין מה לומר, סוהא בהחלט שומרת על שרשרת הפיקוד.

יש משהו מאוד רגוע ומדויק בדרך שבה סוהא עובדת.
היא אוהבת לעשות סדר בקוד, לנקות כאוס ולהבין למה משהו נשבר, לא רק איך מתקנים אותו.
מהאנשים שאחרי שהם נוגעים בקוד, פתאום כולם הרבה יותר רגועים ושלווים.

ומחוץ למסך?
מוזיקה, בישולים ופודקאסטים על פסיכולוגיה (כי עם כל הכבוד למחשבים וקוד, בסוף בני אדם הם המערכת הכי מורכבת שיש)."

ואולי הדבר הכי מיוחד בסיפור שלה הוא המקום שממנו גדלה.
סוהא למדה בשלושה בתי ספר שונים: מוסלמי, נוצרי ויהודי.
ככה שיוצא להכיר מקרוב חגים, תפילות וטקסים מכל העולמות.
לא הרבה אנשים יכולים להגיד דבר כזה על הילדות שלהם.

וסיימנו בשאלה החשובה באמת:
איך נראה יום מושלם?
“אני אוהבת את העבודה שלי, אבל לא להגזים. ברור שיום מושלם זה יום חופש 😅”

הלוחשת לצמחים (ולסיגנלים)
לפעמים פרויקט טכנולוגי הוא לא רק שורות קוד, הוא תהליך של טיפוח. כך נולד "הצמח החכם" של נוי, פרויקט דגל שהיא מובילה מאפס, מהסכמה החשמלית ועד למוצר סופי. תפסנו אותה לשיחה על המקום שבו חומרה, תוכנה ומוזיקה נפגשים.

חומרה או תוכנה? איפה הלב נמצא?
לפני שנתיים הייתי עונה קוד בלי להסס. היום אני מבינה שהקסם הוא בחיבור. העבודה הצמודה עם מחלקת החומרה שינתה לי את הזווית; לראות אחרי שבועות של אופטימיזציה גרף צריכת אנרגיה נמוך ומדויק זו תחושת סיפוק אמיתית. יש בזה אירוניה מסוימת, השקענו המון אנרגיה רק כדי לצמצם אותה למינימום.

איך זה מרגיש לכתוב Firmware מאפס כשכל רגע הדרישות משתנות?
זה אתגר. כשהחומרה עוד בשלבי פיתוח, כל Bring-up הוא נקודת מבחן. המפתח הוא סדר: קודם מייצבים תשתית קריטית כמו מנגנון עדכוני תוכנה (OTA) בשטח, ורק אז מתקדמים.

יש משהו פחות טכני בפרויקט שהלהיב אותך אישית?
בהחלט! אחד הדברים המיוחדים בפרויקט מבחינתי זה המוטיבציה שהצמחים יחיו קצת יותר זמן (ואולי גם אצלי בבית...)🪴🪴

בתור זמרת, את רואה קשר בין הפקת שיר לתכנות?
בוודאי. בשני המקרים מפרקים מערכת מורכבת לרכיבים קטנים כדי ליצור הרמוניה. זה הכל זיהוי תבניות והקפדה אובססיבית על פרטים. ההבדל? בשיר שומעים את התוצאה מיד. במערכת Embedded שומעים אותה רק כשהכול שקט ועובד פיקס.

בשורה התחתונה:
נוי מגלמת שילוב נדיר של דיוק טכני ונוכחות אישית. היא מובילה מערכת שצורכת מינימום אנרגיה ומפיקה מקסימום תוצאה, ועושה זאת בשקט שמאפיין מקצוענים אמיתיים. בקצב הזה, לא בטוח מי יתפתח מהר יותר, המערכת, או הכוכבת שמאחוריה.

מירב: האנרגיה שמאחורי הקלעים

יש דברים שמתחילים כזמניים והופכים מהר מאוד לחלק בלתי נפרד מהיומיום. מירב הגיעה אלינו כדי למלא את מקומה של ליטל שיצאה לחופשת לידה, ומהר מאוד מצאה את הדרך להשתלב בקצב המיוחד של טאנדם גרופ. בתור מי שמג'נגלת בין גיוס לרווחה, מירב מחפשת את האנשים שמביאים איתם ערך מוסף מעבר לקורות החיים, כאלו ששומעים את האנרגיה החיובית שלהם כבר בשיחה הראשונה. היא זו שמוודאת ששום דבר לא מתפרק דקה לפני שכולם נכנסים לאירוע חברה, ומדגימה פעם אחר פעם איך שילוב פשוט של אלכוהול עם דארטס ופיצה, או כל קומבינציה אחרת שכוללת אלכוהול, עובד כמו שעון שוויצרי וגורם גם למפתחים הכי קשוחים שלנו לעצור רגע ולחייך. בסוף, בין גיוס טאלנטים לפריסות בוקר מושקעות, הסיפוק האמיתי הוא לראות את האנרגיה במשרד: כשאנשים עוצרים רגע, מדברים וצוחקים. מירב דואגת שזה יקרה בסטייל ובמינימום מאמץ. קל.

שנת 2026 נפתחה, וזה זמן מצוין לעצור לרגע ולעשות סדר.
לא במערכות. בהגדרות.

כי יש הגדרת תפקיד,
ויש את שרון.

על הנייר, שרון הוא איש ה־IT שלנו.
בפועל, ההגדרה הזו היא קיצור נוח למערך שלם, רב־ממדי, של יכולות, אחריות ופתרונות שמעולם לא הופיעו בשום מסמך רשמי.

שרון הוא הכתובת לניהול תשתיות מחשוב ורשת,
אך תחום האחריות שלו רחב בהרבה.

הוא זה שמטפל בכל מי שלחץ על כפתור שלא היה אמור להילחץ.
הוא פותר את חידת המחשבים ש״דווקא אתמול עבדו מצוין״.
הוא מפענח רעשים במערכות עם אישיות גבולית שמעולם לא תועדו.
מערכות אבטחה שמצפצפות כי הן מרגישות בודדות.
מערכות שלא מצפצפות דווקא כשהן אמורות לצרוח.
כבלים אנונימיים.
סתימות במטבח.
מזגנים עם מזג משלהם.
וזו עוד רשימה מצומצמת…

בין לבין, באותה רצינות תהומית,
שרון מתחזק בשיא המקצועיות את גינת הירק שעל הגג.
פרויקט שמטופל ברמת דיוק שגורמת לנו לחשוד שמפותח שם זן חדש של שרתים אורגניים.

אף אחד מהסעיפים הללו אינו מופיע בחוזה ההעסקה,
אבל כולם, משום מה, מגיעים לווטסאפ שלו.

ואיכשהו, בין ה־GitLab לירקות וצמחים משונים,
ולמרות העומס והעובדה שמדובר במחלקה של איש אחד,
שרון תמיד מגיב באותה שלווה אופיינית:
״אני כבר מגיע״.

במילון המושגים של המשרד,
שרון הוא הרבה יותר מפונקציה תפעולית.
הוא האיש שמוודא שהמערכת לא רק עובדת,
אלא גם נושמת.

אפשר לומר שהוא ה־Hadad של כולנו.
ולא רק בגלל שם המשפחה,
אלא כי במובן מסוים הוא האבא של המשרד:
זה שדואג להכול,
זה שיודע הכול,
וזה שבלעדיו שום דבר לא באמת צומח.

גם למשרד שלכם יש שרון?
(ובואו נהיה כנים, כנראה שלא.)
שתפו אותנו בתגובות.