Fudoshinkan Dojo

ננים כפי שניתן אולי לחשוב – היו שטענו שאומנות זו הומצאה על ידי איכרים שניסו להתגונן באמצעות מקלות מהתקפות של "רונין" – סמוראים חסרי אדון – ואשר נאסר עליהם לשאת חרבות בתקופת שלטונו של הטאיקו טויוטומי הידיושי לקראת סוף המאה ה-16.

לפי המסורת, אסכולת לחימה זו (בשמה המלא Shintō Musō-ryū jōjutsu), הומצאה על ידי הלוחם הנודע Musō Gonnosuke Katsuyoshi שחי ביפן בתחילת המאה ה-17 ואשר התמחה בלוחמה במוט עץ (Bo) באורך של כ-180 ס"מ שהיה מקובל באותה תקופה. Gonnosuke קרא תיגר על גדול לוחמי יפן, Miamuto Musashi האגדי וניצח

לאמנות זו שני ענפים עיקריים
האחד נקרא Seitei Jodo אשר נמצא בחסות ההתאחדות הכלל יפנית לקנדו All Japan Kendo Federation, ביחד עם ענפי והאיאיידו והקנדו. שיטת Seitei Jodo כוללת 12 קאטות (סדרות תרגילים מובנות) ו-12 טכניקות קיהון בסיסיות אשר לקוחות מאסכולת הלחימה הישנה.
רק לאחר שהתלמיד שולט בהן באופן המניח את דעתו של המורה הוא יכול להתחיל ללמוד את השיטות העתיקות KODEN או בשמן המוכר יותר KORYU
ה-KORYU הנה השיטה שהשתמרה מאות שנים ונוסתה פעמים רבות בקרבות אמת
השיטה מועברת ממורה לתלמיד לאורך השנים


IAIDO
איאיידו (居合道 Iaidō) הנקראת לפעמים איאייג'וטסו (居合術 iaijutsu), או באטוג'וטסו, (抜刀術 battōjutsu) הינה אמנות שליפת החרב היפנית ("קטאנה", חרב סמוראי), שמהותה שליפה מהירה, שיסוף היריב והחזרת החרב לנדן תוך רצף תנועות יחיד. איאיידו, תת-התמחות של קנג'וטסו (Kenjutsu 剣術), נולדה מתוך תורת ה- איאייג'וטסו (居合術 iaijutsu), או באטוג'וטסו (抜刀術 battōjutsu) שהיו נפוצות ביפן במאה ה-15.

איאיידו על שיטותיה השונות, מבוססת על שליפת החרב ולמעבר להתקפה במהירות מרבית. מצבי ההתחלה יכולים להיות מעמידות קרביות או מתנוחות ישיבה ועמידה רגילות. העוסקים באיאיידו צריכים לצפות למתקפת פתע בכל רגע ומכל כיוון, וחייו של הלוחם היו תלוים ביכולתו להגיב במהירות ולעבור להתקפה מכל תנוחת גוף רגילה.