DANKA design

בואו נעשה רגע סדר: אני לא נגד AI, אני פשוט בעד בחירה מושכלת בכלי הזה.

אחרי הפוסט האחרון שלי על הפיכת סטילס לווידאו באמצעות AI, היה לי חשוב להבהיר – אני לא רואה בבינה המלאכותית אויב, להיפך, היא אחת השותפות הכי חזקות שלי בסטודיו בתקופה האחרונה.

החוכמה היא לדעת איפה היא מקצרת תהליכים בלי לפגוע בנשמה של העיצוב ובאיכות התוצרים.

דוגמה משולחן העבודה שלי?
עשיתי ללקוחות שלי הדמיה בתוכנה שאני משתמשת בה תמיד - סקצ'אפ. כשסיימתי, לקחתי את המבט של קיר הסלון והמטבח שייצרתי בה, ותוך פחות מדקה הפכתי אותו למשהו פוטוריאליסטי, שמצליח ממש להעביר את הויז'ן והתכנון ללקוחות שלי.

זה לא מחליף את התכנון, את המחשבה על החומרים או את הקו העיצובי שלי. זה פשוט מאפשר לי להראות ללקוחות שלי (ועכשיו גם לכם) איך הבית שלהם יראה בצורה הכי מוחשית שיש, בלי לבזבז שעות על רינדורים אינסופיים.

בשורה התחתונה: ה-AI כאן כדי לפנות לי זמן לדבר החשוב באמת – ליצור.

לפעמים, הדבר הכי יפה בחלל הוא דווקא הסדק שבקיר.

בעולם העיצוב קוראים לזה ואבי-סאבי (Wabi-sabi).
זו גישה אסתטית שמקורה ביפן המוצאת יופי דווקא בחוסר השלמות, בארעיות ובפגעי הזמן. כשניגשתי לעצב את מסעדת קימיקו ידעתי שזו השפה העיצובית שאני רוצה לייצר שם.

בפרויקט הזה, במקום להסתיר את ה'פגמים', בחרתי להדגיש אותם:
- הקירות החשופים, שלא ניסינו להחליק, אלא השארנו להם לספר את הסיפור של המבנה.
- עץ ממוחזר עם טקסטורה גסה, שמרגישים את השנים שעברו עליו בכל נגיעה.
- גופי תאורה בעבודת יד, כשכל גוף שונה מעט מהאחר, ומעבירים את האור בצורה רכה ומלטפת.

בואו נודה על האמת, אחרי שראינו כל כך הרבה חללים 'מושלמים' שנראים כמו הדמיה ממוחשבת, הנשמה שלנו מחפשת משהו אמיתי. משהו שלא מפחד להתיישן, להשתנות ולהיות פשוט מה שהוא.

כי בסופו של דבר, האוכל הכי טוב מוגש בצלחת קרמיקה שמרגישים שלא יוצרה במפעל.
וזו בדיוק החוויה שרצינו להעניק לסועדים כאן.

*לינק לאלבום התמונות המלא בתגובה הראשונה👇

יש פתרונות כאלה מושלמים, שאני חוזרת אליהם שוב ושוב, לא כי הם טרנדיים או מצטלמים הכי יפה, אלא כי הם פשוט הבחירה הנכונה.

שילוב משטח שיש בפריטי נגרות יומיומיים הוא אחד מהם.
ובעיניי הוא ממש לא שייך רק למטבח או לחדר הרחצה.

מכירות את זה שאתן משאירות בלילה כוס מים על השידה לצד המיטה, ובבוקר מגלות בעץ סימן מבאס מתחתיה? אז בדיוק עם המחשבה הזו עלה לי הרעיון בפעם הראשונה. תכננתי לי שידת מיטה מהממת מעץ (בתמונה הראשונה) אבל רציתי שתהיה לי פרקטית, שאוכל להניח עליה כוס מים מבלי לחשוש שתהרס. החלטתי לייצר עבורה משטח עליון מאבן קיסר, שהתברר כפתרון המושלם.

בהמשך יישמתי את אותו הרעיון גם לשידות איפור (זו רק אני שכל יומיים נשפך לה הקונסילר או שהאיילנר מחליק לה מהיד?) ואפילו לשידות בגדים כי אני אוהבת להדליק נרות לפעמים, וכך אני לא חוששת לנגרות. וכמובן, לעוד שידות מיטה.

אלה הן הבחירות הקטנות שעושות את ההבדל. לא כאלה שמבחינים בהן בהכרח מיד - אבל מרגישים אותן בחיי היומיום ולאורך זמן.