SweeTa

ימים מטורפים עוברים עלינו.
בעצם יותר נכון לכתוב, *עוד* ימים מטורפים עוברים עלינו.
מרגיש לי שכל המילים שאני כותבת כדי לתאר את המציאות כבר הפכו קטנות ואיבדו משמעות. שבכל פעם אני צריכה להגדיל את עוצמת המילה, אבל כבר לא מוצאת מילים כאלה בשפה שלי.
אולי שמתם לב שהשתתקתי.
זאת הסיבה.
אני מיואשת מחוסר היכולת שלי להעביר במילים את עוצמת הרגשות שלי ממה שעובר עלינו.
אז החלטתי להפסיק לנסות.
לשחרר את עצמי מהצורך הזה. ולאפשר לעצמי את השתיקה.
את ההתמודדות היומיומית הזאת שלי פנימה, בלי הלקאה עצמית על מה שאני לא מצליחה לעשות.

אבל, שמתי 🩵,
שלמרות כל מה שקורה בחוץ,
אני עדיין מצליחה למצא לי נחמות קטנות.
איים קטנים של שקט.
נקודות קטנות של אור.
ונזכרתי, שכשמאירים את הטוב, הוא גדל!
אז באתי לכאן, להאיר אותו עבורי.
אולי האור הזה יקרין גם קצת עבורכם.

את העוגה הזאת הספקתי להכין ולמסור כמה שעות לפני פרוץ המלחמה החדשה ישנה הזאת.
ואני מקווה שהיא הצליחה לשמח ולעשות טוב למרות הכל.
בעיניי, היא מדגימה בדיוק איך הקפה היומיומי הקטן שלנו, יכול להפוך לאור גדול ומנחם!
כמו במקרה הזה, שבו הקפה כבר לא ממש קטן 😉, והוא כולו - כולל המכונה, הספל, ופרוסת העוגה כמובן - אכילים, טעימים וממש מפנקים!

העולם השתגע!

ואצלנו זה בכלל סרט רע שלא רואים את הסוף שלו.

יש בי את הצד הלוחמני, שרוצה לצאת להילחם למען העולם האחר, זה שאני רוצה לייצר עבורי ועבור הילדים שלי.
צד שרוצה להביע את עצמו ברחובות, ולדרוש את השינוי.

אבל יש בי גם את הצד הפצוע, המבוהל, שרק רוצה להיכנס לקן ולהכניס מתחת לכנפי את כל אהובי. להגן עליהם. לאהוב אותם. ולתת להם בועה מנותקת מכל הטרוף שבחוץ.

אני מאמינה גדולה בפעולות הקטנות האלה.
בזה שכולנו בעצם רוצים שהקן שלנו יהיה מוגן ומלא אהבה.
אם כל אחד יתמקד פנימה, בחלקת האלוהים הקטנה שלו, ויביא את השקט לתוכה, את הטוב, את האהבה
אני מאמינה שהעולם שלנו יראה אחרת לגמרי

בואו נתחיל מתוכנו
ונשנה את העולם