Socks store

מי היה מאמין שלכאן הזוגיות תגיע?

"מתי הכל השתנה"?
"זה בגללי"?
זה כבר לא משנה

מה שמשנה זה מה קורה מכאן.

לפעמים הזכרונות עוצרים אותך
מלעשות מה שנכון בשבילך

להישאר בקשר? 🤔
לנסות לתקן? 🔨
מה ההשלכות?
המחשבות לא מרפות.

הרגשה של תקיעות,
כזאת שזולגת לכל מקום אפשרי בחיים.

כמו בלון שמתנפח לאט לאט כבר חודשים
במקרים הקשים שנים -
והנה את ממתינה שיגיע השקט.
שיתקדם כבר, לשם או לשם.

העיקר לקבל החלטה ולעשות משהו.

אבל רגע.
לא סתם החלטה.

שתהיה ההחלטה הנכונה.
ופה מתחילות הבעיות.

השלמה וקבלה של המצב, או יציאה לדרך חדשה?

מה עם הילדים?
איך מתגרשים ויוצאים מזה בחיים?
מה אם הוא לא רוצה?

תמיד יש את ה"חכמים".

"פשוט תעזבי אותו!"

"תשלימי עם המצב בשביל הילדים"

כל כך קל לדחוק לקבלת החלטה
ולפספס את כל ההיבט הרגשי בדבר.

אספר לך סוד -
נתקלתי בלא מעט מקרים שאחד מבני הזוג בוודאות הגורם העיקרי למצב,
אבל בכל נסיונות הטיפול שלהם בעבר, הצליח לגרום למטפלים לקחת את הצד שלו,

חשוב להדגיש, שגם לצד ה"נפגע" יש אחריות משמעותית לבעיה

אם קראת עד כאן והרגשת שזה בדיוק מה שקורה אצלך,
היי אני שולם בלוי.
אני עוסק בטיפול רגשי כבר יותר מ-7 שנים,
אחרי שעזרתי ליותר מ-200 זוגות
להגיע להחלטה הנכונה בזוגיות שלהם,
רכשתי מומחיות לזהות מי המניפולטיבי והשחקן מבין בני הזוג.
מי זה שדואג להחליש ולאפשר לשני להשתחרר.

אני יודע לראות בדיוק את הסיטואציה בכל מקרה לגופו,
ולעזור לראות את האור בקצה המנהרה.

אני מזמין אותך,
ליצור קשר ואחזור אלייך במהרה לשמוע את הסיפור שלך.
ביחד נמצא דרך לפתור את המצב ולקבל את ההחלטה הנכונה בשבילך.

נ.ב
לפעמים המצב כל כך חמור שיש סיכוי שהפחד יעצור מבעדך להשאיר את הפרטים ולהיחשף, אני מבטיח לך שהכל ישאר חסוי ושיש איך לפתור את האתגר שלך, מחכה לשמוע ממך.

חרדה היא מצב רגשי לא מאוזן,
וזה נובע מחשיבה לא מאוזנת, לא הגיונית ולא מציאותית.

האמת שיש בחיים הרבה סיכונים וסכנות, ורוב הזמן אנחנו לא חושבים עליהן.
לדוגמא: יש אלפי מחלות, מדוע אני לא חושש כל רגע שמא אחת מהן תפגע בי?
מכיוון שאני יודע שסטטיסטית הסיכוי הוא כל כך נמוך שמספיק לי זהירות מסויימת ואני לא צריך כל רגע לחשוב על זה.

אנחנו יודעים שסוכר זה לא בריא, אנחנו נזהרים אבל לא חרדים מזה.

דוגמא נוספת, במקרה של ילד שעבר חלילה תאונה דרכים, עבר במעבר חצייה ונפגע. עכשיו הוא לא מוכן להתקרב למעבר חצייה כי במחשבה שלו 90 אחוז שזה יקרה לו שוב.
אבל זאת טעות, כי סטטיסטית זה שנפגעתי פעם אחת לא מגדיל את הסיכויים שאפגע שוב.
ואפילו הפוך - הסיכוי לזכות פעם אחת בלוטו הוא אחד לעשרים מיליון, אבל לזכות פעמיים הוא אחד לשישים מיליון!

הסבירות שיקרה לי אותו דבר פעם שנייה היא יותר נמוכה, אבל בהרגשה שלי שיש יותר סיכוי שזה יקרה...

אם מסתכלים בצורה הגיונית על הקורונה, סטטיסטית זה פחות מסוכן מהרבה דברים שאנחנו לא מפחדים מהם ביום-יום.

זה שאנחנו חרדים זה בגלל שצריך להסביר את הזהירות הנדרשת
ומפרסמים את ההנחיות בתדירות גבוהה

ואת כמות החולים!

מפרסמים כל הזמן! את כל! כמות החולים מכל המדינות! ומכל התקופה!

תחשבו לרגע שהיה מתפרסם כל כמה דקות!
כמות הפצועים וההרוגים בתאונות דרכים מישראל
ומכל העולם מתחילת התפרצות המחלה!

סביר להניח שלא הייתם מסכימים לעלות על הכביש!

ככה בדיוק נוצרת חרדה

זה מרגיש לנו הגיוני ומוחשי

כשלמעשה זה לא יותר מציאותי מאינספור סיכונים וסכנות שמתרחשות ממש עכשיו בעולם ואין לנו טיפה של מחשבה אודותם,

אפילו רק על תאונות דרכים והתקפי לב.

זה קיים, זה עלול לקרות לנו אבל אנחנו ממש לא פוחדים מהם.

נזהרים במה שצריך וזהו.